כתיבת ספר תורה

לאחר שמסתיימת בשעה טובה כתיבתו של ספר תורה, נהוג לכבד אישים ומכובדים ברישום האתיות האחרונות שבו. לאחר מכן, נהוג לקיים תהלוכה מרגשת וחגיגית, שבמהלכה מובילים את הספר הקדוש לארון הקודש שבבית הכנסת. זוהי תהלוכת ספרי תורה רבת משתתפים, שבסופה נוהגים לקיים אירוע של שירה וריקודים, נושאים ברכות וגם עורכים סעודת מצווה. אך כדאי לזכור כי זמן רב בטרם הוכנס הספר הקדוש החדש לארון הקודש הושקע מאמץ רב בכתיבתו. אחרי הכל, אין ספר התורה ככל הספרים ואין כתיבתו דומה לכתיבת כל יתר הספרים שבעולם.

מצוות הכתיבה הלכה למעשה

מצווה גדולה ביהדות הינה מצוות כתיבת ספר תורה. על פי ההלכה, מצווה על כל אדם בישראל לכתוב בעצמו ספר תורה. הטעם לכך הוא שמדובר בסגולה רוחנית גבוהה. מי שכותב בעצמו את ספר התורה כאילו השתתף בעצמו במעמד הר סיני. לכתיבת הספר קדושה מיוחדת, אולם ברור כי מדובר במצווה שאין הציבור הרחב יכול לעמוד בה וזאת מכמה טעמים. ראשית, כתיבת ספר התורה דורשת מיומנות מרובה. שנית, הכתיבה אורכת זמן רב. מכיוון שכך, מקובל כי ניתן לצאת ידי חובת המצווה על ידי שכירת סופר הבקיא בכתיבת ספרי תורה. אך גם את זאת לא יכול כל אדם מישראל לעשות, שכן עלות הכנת הספר, הכתוב בדקדוק רב ועל גבי מגילות קלף, גבוהה ביותר (למעלה ממאה אלף ₪). אפשרי, אם כן, להשתתף במצווה על ידי קנייה של ספר תורה שנכתב כהלכה, ביחד עם אחרים. את הספר ניתן ואף מקובל לתרום לבית הכנסת, לטובת הקהל.

הכתיבה – בהקפדה יתירה

כתיבת ספר תורה נעשית בהקפדה יתירה, על ידי מי שהוכשר לכך. סופר סת"ם (מי שכותב תשמישי קדושה, לרבות מזוזות וספרי תורה) חייב להכיר הרבה מאוד דגשים וחוקים. אותם דגשים לכתיבת ספר תורה נועדו לא רק להפוך את הספר למהודר יותר אלא גם לכשר ותקין. ספר תורה שלא נכתב באופן מדויק, אם חסרות אותיות או מילים, אם הכתיבה לא נעשתה על קלף כשר, ייפסל. את הספר יש לכתוב באותיות סת"ם, על גבי קלף שעבר עיבוד ובאמצעות דיו שיוצר לשם כך.