צריכים רכב להכנסת ספר תורה?

אין שמחה כמו שמחת ספר תורה יחד עם הרכב המיוחד להכנסת ספר תורה. אחרי שבחרתם סופר סתם מומלץ, והוא כתב לכם את ספר התורה –  פאר העם היהודי, הטקסט הקדוש ביותר בעולם שנכתב על גבי קלף ובאופן כשר מצליח לרגש רבים. מדובר, תמיד, בטקס חגיגי המלווה בשירים וריקודים – כדי שכל התושבים ידעו שמשהו גדול מתרחש פה. אז למה לא לעשות את זה עם רכב מפואר, צבעוני ומרעיש?

שמעת פעם את הרכב לתהלוכת ספר תורה? אשריך!

אתם ודאי מכירים את זה: אתם יושבים בביתכם ולפתע שומעים שירים מקפיצים, קריאות שמחה וחגיגות קולניות. אתם מביטים מהחלון ומחזה מדהים נגלה לעיניכם: עשרות אנשים רוקדים וקופצים סביב ספר תורה מעוטר ויפה. אליהם מתלווה רכב גדול, מעוטר בכתרים ומפיק אורות צבעוניים ומוזיקה משמחת. אי אפשר לטעות, מדובר ברכב לתהלוכת ספר תורה, ומה גדולה השמחה. 

התהלוכה נמשכת עד בית הכנסת ומתחילים בטקס. הקהל הרחב מתכבד בכתיבת האותיות האחרונות בספר, אות אחת לכל תורם. הטקס מסתיים וספר תורה חדש, קדוש ונוצץ מצטרף אל המשפחה ונכנס אל ההיכל. ספר תורה שעמלו עליו שנים, בקדושה ובטהרה, והקדישו לו אינספור שעות של כתיבה תוך היצמדות לכללי ההלכה הנוקשים. 

פעמים רבות, לאחר הטקס נערכת סעודת מצווה חגיגית, בה נאמרות דרשות ודברי תורה לכבוד המאורע המשמח.

זה אלי ואנוהו

במסכת שבת (בדף קלג:) מופיע הציווי השמימי המוכר, “התנאה לפניו במצוות”. כלומר, האלמנטים הפיזיים המעטרים את עולמו של היהודי יכולים להיות גם רגילים וגנריים, וזה בסדר. אבל אנחנו יכולים לקחת אותם גם לשלב הבא: להתנאות לפניו במצוות. לבנות סוכה נאה, ליטול לולב נאה, לכתוב ספר תורה נאה, בדיו נאה ובקולמוס נאה. 

תהלוכת ספר תורה היא שיא הנוי האפשרי: רכב מפואר, צבעוני ומעוטר, עיטורים מיוחדים על ספר התורה, ריקודים ושירים – האם יש יותר יפה מזה? 

 

גבאי יקר! מכניס ספר תורה חדש לבית הכנסת? התנאה לפניו. שכור רכב לתהלוכת ספר תורה לקיום טקס חגיגי ומשמח, ודאג שכל השכונה תדע שהגיע ספר תורה חדש לבית הכנסת שלך. אנו משכירים רכבי תהלוכה יוקרתיים ומיוחדים שידעו להפיץ את הבשורה הלאה, הרכבים כוללים רמקולים עוצמתיים ואפקטים ויזואליים מרשימים. 

לפרטים נוספים ומחירים צרו איתנו קשר עוד היום

 

 

דבר תורה לזכות הכנסת ספר תורה באמצעות כתיבת ספר תורה מהודר

עיקר הלימוד – על מנת לקנות מעשים טובים

והנה אמרו חז”ל (אבות א) כי לא המדרש הוא העיקר אלא המעשה, ואמרו (קדושין מ:) שמעלתו של הלימוד היא בזה שהוא מביא לידי מעשה, וב”ספר חסידים” (סי’ יז, תתקמד) נאמר כי עיקר לימוד תורה לשמה – הוא כשלומד על מנת לעשות (וע’ בברכות יז. בע”י ומהרש”א שם, והקדמות “ראשית חכמה” ו”כף החיים” למהרח”פ).

ולכן שכרו של הלומד על מנת לעשות גדול משל הלומד על מנת ללמד, כי אין המדרש עיקר אלא המעשה (ראה אבות ד ורש”י).

 

הכל בקצרה

ועוד אמרו חז”ל (פסחים ג:) כי המלמד תורה – ילמד בדרך קצרה, וזאת על מנת שיהיו הדברים ברורים, כי כאשר קיימת אריכות דברים – פעמים רבות לא מובן רצונו של הדובר ומסקנת דבריו, כי האריך ב”דברים הדברים”, ונוצרו ערבוביא ואי סדר, ובזה יצא שכרו בהפסדו בבחינת “תפסת מרובה לא תפסת” (ר”ה ד:).

 

סיבה נוספת היא, מפני שאנשים אוהבים בלי ספק דברים קצרים – פסקי פסקי, כי אריכות דברים מכבידה על הקורא או השומע ומהר מתיאש הוא מלהמשיך בלימוד.

 

במיוחד כיום יש לקצר

 

ובפרט בדורנו, אשר מצד אחד – גדול צמאונו לדברי תורה, ומצד שני – אוהב דברים פשוטים וקצרים, עד שהיהודי הפשוט הממוצע שיפתח ספר ויראה בו אריכות דברים – אף בעניינים המדברים אליו – מיד יסגור את הספר, ולכל היותר יקרא כמה שורות, יתיאש ויסגור.

 

וחבל מאוד על דברים מתוקים ונפלאים, אלא שנכתבו באריכות, שמשום כך עלולים להיות מונחים כאבן שאין לה הופכין ח”ו.

 

עדיף להיות קצרן

 

ובגמרא (סוטה מ.) הובא מעשה בדרשן שהכביד בדבריו על הציבור, וסופו היה שעזבוהו כולם והלכו לשמוע את הדורש בדברים פשוטים וקלים. והוא הדין לענייננו. וראה עוד ב”פלא יועץ” שכתב, שיתן הדרשן בדעתו שמוטב כי יאמרו “כמה קצרן הוא זה” משיאמרו “כמה ארכן הוא זה”. ע”כ. (וע”ש ע’ דרשן).

אין קול ואין קשב

 

וסימנך לעניין זה – “אין קול ואין קשב”, “קו”ל” ראשי תיבות: קצר ולענין, אם אין קו”ל – אין קשב בציבור, ודי בכל זה לחכימא.

 

חלקי הספר

 

ובכן ספר זה כולו עוסק בעניינים הנוגעים למעשה, כי לא המדרש הוא העיקר אלא המעשה. ומשם יפרד והיה לשלושה ראשים:

 

א. מוסרי השכל ודרשות קצרות הנסמכים על הפסוקים (הדרשות שתחת הכותרת “נחלת מסעוד” הנה הינן מאת סבי היקר מזכה הרבים הרב ר’ מסעוד דרעי שליט”א).

 

ב. הלכות שבת הנצרכות ביותר, אשר נלקטו מסִפְרֵי ילקוט יוסף והליכות עולם והנה הינם על פי פסקי הראשון לציון מרן הגאון הרב עובדיה יוסף שליט”א ובנו הגאון הרב יצחק יוסף שליט”א.

 

ג. סיפורי צדיקים אשר כידוע, מאוד מחזקים את האדם בעבודת השם יתברך (ראה בליקוטי מוהר”ן ח”א סי’ רמח, שיחות הר”ן סי’ קלח, מסילת ישרים פכ”א).

 

כל אלה חברו יחדיו בכל פרשה מפרשיות השבוע, לעַניֵן את הקורא בהם ולחזקו בעבודת השם יתברך.

פרשת בראשית

 

האמת

 

והנה בפסוק הנ”ל – “ראש דברך אמת”, רמוז ענין נוסף: “דברך” מלשון הנהגה, כמו שנאמר: “ידבר עמים תחתנו”, שינהיגם תחתינו כמו שכתבו המפרשים. והכוונה – שלפני כל הנהגה ובראש מעייני האדם לפני כל עסקיו וענייניו – תהא חקוקה האמת, שהיא בעצם חותמו של השם יתברך.

וכשהאדם מקיים זאת, ותמיד חושב ב”אמת” הנ”ל, השם יתברך מסייעו בכל ענייניו, שנאמר “בכל דרכיך דעהו והוא יישר ארחותיך”.

ואף כי כעת “אמת” זו קיימת רק בכח האמונה, לעתיד לבֹא תתקיים בכֹּח הידיעה, ויהא ברור כשמש לכל באי עולם מציאות השם יתברך והשגחתו, כמו שאומרים אנו בתפילה: “יכירו וידעו כל יושבי תבל כי לך תכרע כל ברך… יכירו וידעו כל באי עולם כי אתה הוא האלקים לבדך לכל ממלכות הארץ” וכו’.

ולכן אמרו חז”ל (עדויות פ”ח) כי אליהו הנביא יבא לעתיד לבֹא – לקרב את המרוחקים ולהרחיק המקורבים. וכתבו המפרשים (ר’ לקו”מ ח”א סי’ קיז) כי הכוונה היא לאותיות “אמת” המרוחקות (בסדר האל”ף בי”ת) שיקרבם, וייסד ויחזק האמת בעולם.

ולהפך בשקר, שהן אותיות קרובות, שירחיק ויפריד אותן ויבטל קיום השקר בעולם, בבחינת “יתפרדו כל פועלי אוון”.

ויש לפרש בס”ד כי זהו הטעם לכך שבזמן שיבוא אליהו הנביא יקוים “והשיב לב אבות על בנים…”, משום שבאותו זמן תהיה תשובה גדולה להשם יתברך, מפני האמת שתוחדר בזה העולם.

וכל זה לעתיד לבֹא, אך לעת עתה האמת היא בבחינת “ותשלך אמת ארצה”, אין דורש ואין מבקש, ואין לנו על מי להשען כי אם על אבינו שבשמים.

ומי שבכל זאת ירצה לחפש ולמצוא את האמת, יצטרך הוא להתכופף מעט ולהתאמץ קמעא, מפני שה”אמת” – בארץ היא כנ”ל, ובעשותו כן – יתקיים “אמת מארץ תצמח”, שיגרום שתצמח לקראתו ואז יקחנה, יאחזנה וישמרנה ולא ירפנה לעולם כעניין שנאמר “השומר אמת לעולם”.

 

השם יתברך יעזרנו על דבר כבוד שמו לזכות ל- אמת ה’ – לעולם.

הגוף והנשמה בשביל התורה

 

“בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ” (א, א).

 

הגוף והנשמה, שניהם כאחד, נבראו ושולבו באדם אחד על מנת שבהם יעבוד את הקדוש ברוך הוא ויקיים מצוותיו, ודבר זה אמנם, לא ניתן להעשות אלא על ידי לימוד התורה הקדושה, שכן אם לא ילמד אדם – כיצד יוכל לקיים?! (ראה קידושין מ:).

 

והנה רש”י כאן מביא כי התורה נקראת “ראשית”, שנאמר “ה’ קנני ראשית דרכו”. כמו כן ידוע כי “שמים” הוא כינוי לנשמה ו”ארץ” – כינוי לגוף (סנהדרין צא:).

 

ובכך יובן בס”ד הפסוק הנ”ל: בראשית, בשביל “ראשית” היא התורה (ב=בשביל, כמו “ברחל בתך”), ברא אלוקים את השמים – הנשמה, ואת הארץ – הגוף.

 

בשביל התורה ברא אלקים את הנשמה ואת הגוף. למדנו אפוא כי יחד עם ההשקעה בעסקי הגוף והפרנסה, יש להשקיע גם ובעיקר בעסקי הנשמה הקדושה, שאינם אלא תורה מצוות ומעשים טובים.

 

וכגון שמיד לאחר תפילת שחרית ולפני צאתו לפעלו ולעבודתו – ילמד “חוק לישראל”, ויאמר כמה פרקי תהלים, ובתוך כדי עבודתו – בכל עת פנויה יאמר תהלים או ילמד בספר קדוש אחר בו חפץ

 

וכשחוזר אל ביתו מיום עבודתו ילך תכף לשיעורי תורה, אחד המרבה ואחד הממעיט, והמרבה הרי זה משובח, ואם לא יוכל, ילמד בביתו מוסר והלכות כפי יכלתו.

 

ותפלותיו תהיינה בכוונה ומכל הלב, ואת יום השבת זכור יזכרנו לקדשו ולהפרישו ללימוד התורה ואמירת תהלים, ועל הכל – ישמור עצמו מן העבירה. ואם אתה עושה כן – באמת אשריך וטוב לך בעולם הזה וקל וחומר בעולם הבא.

 

וכן אמרו בגמרא (ברכות ד:) כאשר אדם בא מן השדה בערב (עסקי הפרנסה), יכנס תכף לבית הכנסת, אם רגיל לקרוא – קורא, לשנות – שונה, וקורא קריאת שמע ומתפלל, ואחר כך הולך אל ביתו ואוכל פיתו ומברך. ע”כ.

 

רמזו בכך רבותינו ז”ל, אשר יש להקדים הן בזמן והן במעלה את עסקי הרוחניות על פני עסקי הגשמיות.

 

אדם כזה, קשה מאוד יהיה ליצר הרע לגבור עליו וניתן בהחלט לומר שאף בורא עולם משתבח בו לאמור “עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר”.

 

נפש בריאה בגוף בריא

 

“בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ” (א, א).

 

אף על פי שעיקרית היא הנשמה לצורך קיום מטרתנו בעולם הזה, מכל מקום לולא הגוף – לא תוכל לקיים מטרתה זו, וכעניין שנאמר “אם אין קמח אין תורה” (אבות ג), כי צריכה הנשמה “כלי קיבול” בתוכו תִשהה במשך קיום תפקידה.

 

וכעין זה פירש הצדיק ר’ יהודה אריה מִגור זצ”ל את הפסוק “אנשי קודש תהיון לי” – קדושים אנושיים ולא על-אנושיים, כי מלאכים אינם חסרים להקדוש ברוך הוא בגבהי מרומים. ע”כ. (“פתגמי חסידים” עמ’ 19).

 

זאת אומרת כי מחויבים אנו להיות מודעים לצרכי הגוף ולעשות עמו חסד זה שהוא בעצם עזרה לנשמה עצמה, כהלל הזקן שכאשר היה הולך לעסוק בצרכי הגוף היה אומר שהולך לגמול חסד עם אכסנייתו (ויק”ר פל”ד סי’ ג).

 

ובכך יובן בס”ד הפסוק הנ”ל: בראשית – בתחילת ידיעתו של האדם, יתן אל לבו כי ברא אלוקים את השמים ואת הארץ, לא רק את השמים – עניין הנשמה, אלא אף את הארץ – הגוף, ואשר על כן יש לדאוג להשלמת צרכיו ובריאותו (וראה בהרמב”ם הלכות דעות פרק ד).

עמל התורה מביא לרוח הקודש

“ורוח אלוקים מרחפת על פני המים” (א, ב).

 

כאשר עמֵל האדם בתורה, יגֵע ומעמיק בה, אזי ברבות חכמתו, ידיעתו וגודל עיונו (וכמובן מעשיו בהתאם), יתכן ויתן בו הקדוש ברוך הוא חכמה והשגה על-טבעית, מה ששכל אנושי רגיל לא יוכל להבין.

וענין זה הוא כעין רוח הקודש. ואמנם נעים לחשוב על כך וקל מאוד לומר זאת, אך למעשה הדבר דורש הרבה עמל ויגיעה, כח-רצון ויכולת. ויחידים הם אשר זוכים לכך באמת, ואף בדורנו זה ניתן לזכות לכך.

 

וכן אמרו בגמרא (ע”ז כ:) תורה מביאה לידי זהירות וזהירות לזריזות וכו’ עד שמגיעים לרוח הקודש. ע”ש. הרי שהשלב הראשוני שעל ידו יוכל האדם להתקדם ולהגיע לרוח הקודש – הוא לימוד התורה. ודוקא באופן הנ”ל.

 

וכן מובא ב”אגרות החזון איש” (ח”א סי’ טו) וזו לשונו, אבל רוח הקודש היא יגיעת העיון ברוב עמל ובמשנה מרץ עד שמתווסף בו דעת ותבונה בלתי טבעי. ע”כ. (וראה במה שכתב בזה בספר “אור לציון” חכמה ומוסר, חלק התורה מאמר יב).

 

ובכך יובן בס”ד הפסוק הנ”ל: ורוח אלוקים – רוח הקודש, מרחפת על פני המים – טמונה בפנימיות המים היא התורה הקדושה, כמאמר חז”ל “אין מים אלא תורה” (תענית ז.) ו”פני” – היינו פנימיות כמו “אל מול פני המנורה” – הקנה הפנימי (וראה בהקדמת ספר “יסוד ושורש העבודה”). שבפנימיות התורה ואשר טמון בה – הוא להשיג רוח הקודש וכנ”ל.

 

 

 

 

 

 

תורה לשמה ושלא לשמה

 

“ויבדל בין המים אשר מתחת לרקיע ובין המים אשר מעל לרקיע” (א, ז).

 

בציבור לומדי התורה קיימים שני סוגי אנשים, יש הלומדים לשם שמים על מנת לעשות ולקיים את כל אשר לומדים, וכן לומדים הם על מנת לעשות נחת רוח ליוצרנו, וכמותם צריכים אנו לשאוף להיות ולדרגתם להגיע, כי כך היא התכלית והמטרה והאופן הרצוי, וזהו הנקרא לימוד לשמה (ספר חסידים סי’ יז, תתקמד).

 

אך יש סוג נוסף, והוא הלימוד שלא לשמה, כלומר לא לשם שמים, אלא לכוונת רווח והנאה עצמית כלשהי, כגון כבוד, ממון, וכו’ (תוספות פסחים נ:). ובעוונותינו הרבים אופן לימוד זה האחרון הוא המצוי יותר על אף שאינו רצוי כלל (וכדברי הגאון המקובל ר’ חיים ויטאל זצ”ל, ועיין בספר “ענף עץ אבות” ריש פ”ו דאבות).

 

ואמנם מובא בגמרא (פסחים נ:) שלפעמים בתחילה צריך אדם לעבור בלימודו קודם בדרך ה-שלא לשמה, כי כמעט שלא יתכן להתחיל מ-לשמה, ואם ינסה – יצר הרע יתגבר עליו כל כך עד שעלול להפילו לגמרי מלימודו, כי לימוד זה הוא ממש כחיצים בעיניו.

 

וממילא יובן שבַּהוראה להתחיל בשלא לשמה לצריכים בכך- דיברה התורה כנגד יצר הרע ובכוונה תחילה כי לאחר מכן יעבור האדם ללימוד לשם שמים ושזו תהיה כוונתו מלכתחילה, ולא שלעולם ישאר בלימודו באופן ה”שלא לשמה” חס ושלום.

 

והנה מובא בגמרא הנ”ל שעל הלומדים שלא לשמה נאמר “כי גדול עד שמים חסדך”, ולא נאמר “מעל שמים”, ועל הלומדים לשמה נאמר “כי גדול מעל שמים חסדך”. נמצא שהמבדיל בין אלו לאלו הוא הרקיע – השמים, כי אלה עד השמים ואלה מעל השמים.

 

ובכך יובן בס”ד הפסוק הנ”ל: ויבדל בין המים אשר מתחת לרקיע, זהו הלימוד שלא לשמה (שכן תורה נמשלה למים וכנ”ל) ובין המים אשר מעל לרקיע, הוא הלימוד לשמה, כלומר שהבדל משמעותי יש ביניהם, אותו קבע קורא הדורות מראש – במעלה, בשכר, ובקרבה לבורא עולם הנוצרת בעקבות הלימוד. אשרי אדם העוסק בתורה לשמה, או שלפחות שואף ומשתדל להגיע לכך.

 

טבילה במקוה

 

“ולמקוה המים קרא ימים וירא אלוקים כי טוב” (א, י).

מי האיש הירא מעבירות שבידו, הנה מה טוב שישתדל לטבול במקוה טהרה בכל יום, כי מועיל הדבר לכפרת עוונות, מלבד טהרת הגוף והנפש (כמובא בספר “טהרת הקודש” מאמר מקוה ישראל פ”ד).

 

ומובא בספרים כי האדם המתמיד בטבילת המקוה – מובטח לו שלא יעזוב את העולם הזה בטרם יתקן כל עוונותיו (עיין בספר “שיח שרפי קודש” ח”א סי’ קנח). ואף על פי שיש מניעות בדבר זה כגודל חשיבותו, הבא ליטהר מלמטה מסייעין אותו מלמעלה.

 

ובכך יובן בס”ד הפסוק הנ”ל: ולמקוה המים קבע ריצתך אליו ימים – כל הימים, ואז – וירא אלוקים כי טוב, שתמצא חן ושכל טוב בעיני אלקים (ועיין בספר “כף החיים” לר’ חיים פלאג’י סי’ ח אות לד).

נחלת מסעוד

האם להתבודד או לזכות הרבים

 

“ויתהלך חנוך את האלקים ואיננו כי לקח אותו אלקים”  (ה, כד).

 

פירש רש”י ז”ל, צדיק היה חנוך, וקל בדעתו לשוב ולהרשיע, לפיכך מיהר הקדוש ברוך הוא וסילקו והמיתו קודם זמנו. ע”כ.

 

וכתב ה”חתם סופר” כי הגם שהתהלך חנוך את האלקים, שהתבודד עם השם יתברך בחדרי חדרים ופרש לגמרי מדרכי העולם עד שנעשה כמלאך ה’ צבאות ואשר על כן זכה להיות כמלאך אחר הסתלקותו (תוספות חולין ס.) ונמסרו לידו כל גנזי מרומים כמבואר בזוהר הקדוש.

 

מכל מקום בשהותו בתפקידו עלי אדמות – לא בזה חפץ ה’, כי רצונו יתברך הוא שיהיה האדם מעורב בין הבריות להשיב רבים מעוון כדרכו של אברהם אבינו עליו השלום, לכן לא ראה רצונו יתברך תועלת בהשארותו של חנוך (ועיין בספר “תנא דבי אליהו” פי”ג ובפירוש “שי למורא” שם בעניין אהרן הכהן).

הלכות שבת

 

• בקניית צרכי שבת יש לכוין כי הקניה היא לכבוד שבת קודש, וטוב יותר לומר כן בפיו ממש, כי בזה משפיע קדושה על המאכלים שקונה (“ילקוט יוסף” שבת כרך א, עמוד סט, להלן: א-סט). ויש לקנותם ביד רחבה ורוח נדיבה לִקְדוש ה’ מכובד שאמר יתברך שמו בעניין זה: “לוו עלי ואני פורע” (ביצה טו:).

 

• טוב להדר ולקנות מאכלים בהם יוכל לקיים את כל סוגי הברכות, מזונות, עץ, אדמה, שהכל. ויאכל מהם שיעור כזית (כ-30 גר’) בכדי להרויח גם ברכות אחרונות. משום שחייב אדם להשלים מאה ברכות בכל יום, ובשבת חסרות כ- 20 ברכות ויש להשלימן במיני מתיקה וברכות הריח, בורא מיני/ עצי/ עשבי בשמים (א-שצא, “הליכות עולם” א-נט).

 

• מצוה להתרחץ ביום השישי במים חמים, ומצוה רבה גם לטבול במקוה טהרה, והיא תועלת עצומה לנפש האדם. ובשעת הדחק, כשלא מצא האדם זמן להתרחץ לפני שבת – ירחץ לפחות פניו וידיו. ואם ציפרניו או שערותיו ארוכות, יסתפר או יקצוץ ביום שישי (א-קיז, קיח).

 

• בשבת קודש לובשים בגדים המיוחדים לשבת, לא כבגדים שלובשים בימות החול, ועל כל פנים צריכים הבגדים להיות נאים ונקיים. ונעליים אין חובה לקנות מיוחדות לשבת, אלא די בכך שיצחצח וינקה את אלה של יום חול, והמייחד נעליים לשבת תבוא עליו ברכה (א-יא, יב).
• מצוה לכל אשה לאפות חלות לכבוד שבת קודש, ולקיים מצוַת הפרשת חלה. וחיוב הפרשת החלה בברכה הוא רק מ- 1560 גרם קמח. יש להפריש חתיכה קטנה מן העיסה, לשורפה, ואחר כך לזורקה לאשפה. כשאין אפשרות לשורפה – ניתן להניחה תוך שתי שקיות ולזרקה לאשפה. קיום מצוה זו היא סגולה לפקידת עקרות וללידה קלה. (“הליכות עולם” ה-רכג, “מצוות הנשים” עמ’ 199).

תקנון האתר | מדיניות פרטיות